בכנס באר-שבע לשלום הילד, אמר מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי פרופ' מור יוסף כי "הגיע הזמן לדון מחדש בקיצוץ בקצבאות הילדים, ולכל הפחות לתת מענה למשפחות החלשות ביותר כפיצוי על קצבת הילדים שקוצצה להם…ערך קצבאות הילדים הלך והצטמצם בהתמדה בשנים האחרונות, בעוד שבהשוואה למדינות ה-OECD ישראל היא מדינה עשירה, עם מדדים גבוהים של תל"ג לנפש, קצבאות הילדים נמוכות ואינן בראש סדר העדיפות."

מנכ"ל הביטוח הלאומי קרא להנהיג תוכנית חיסכון לאומית לילדים כאשר הכספים מצטברים עבור הילד עד לאחר שחרורו מהצבא כדי לאפשר לו תשתית טובה להתחלת החיים, ובכך לשבור את מעגל העוני הבין דורי. עלות תוכנית משוערת כזו היא כחצי מיליארד שקלים אבל זו השקעה שכולה רווח.

פרופ' אשר בן אריה, מנכ"ל מכון חרוב, אמר באותו דיון בתגובה כי הרעיון של החיסכון הוא רעיון טוב אבל הוא איננו יכול לבוא על חשבון קצבאות הילדים שנחוצות למשפחות רבות כבר עכשיו בהווה. הוא קרא להפוך את הפירמידה ולקבוע כי דווקא עבור הילד הראשון תהיה הקצבה הגדולה ביותר, מפני שבילד הראשון ההוצאה למשפחה היא הכבדה ביותר וההורים צעירים מאוד והכנסתם, יחסית, עדין נמוכה. פרופ' בן אריה גם שלל את השימוש בקיצוץ בקצבאות ילדים כסנקציה כנגד התנהגות "לא נאותה" של ההורים, כמו למשל הרעיון, שלבסוף התבטל, לקצץ מקצבת הילדים להורים שלא חיסנו את ילדיהם.

פרופ' עליאן אלקרינאוי, נשיא מכללת אחווה, אמר בדיון כי עוני בקרב ילדים מוביל לחברה לא בריאה בכל המובנים אשר גורמת להגברת האלימות, תאונות ותופעות שליליות נוספות וכי על החברה להבין כי ילד עני שלא דואגים לו יהווה בהכרח סכנה לחברה.

מר אלי אלאלוף, העומד בראש הועדה הממלכתית למלחמה בעוני בישראל, אמר כי במדינת ישראל יש משאבים, יש זכויות, יש מקצועיות, אבל אין ניצול נכון של משאבים. אפילו הרעיון המוצלח של מס הכנסה שלילי נמצא כיום בתת ניצול. המאמץ צריך להתרכז בהוצאה מיידית של אנשים ממעגל העוני. מר אלאלוף טען כי סביבת המגורים של הילד משמעותית ביותר מאחר והילדים בסביבות מסוימות סופגים תרבות של עוני. לדבריו, יש לשים דגש מיוחד על פיתוח הדיור הציבורי שהמדינה הפסיקה לטפל בו כמעט לגמרי. מר אלאלוף הצהיר כי בחודש אפריל הקרוב, מתכוונת הועדה בראשותו להגיש דוח ביניים לממשלה על מצב העוני.

ד"ר רוני קאופמן מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, טען בדיון כי הפגיעה של המדינה בקצבאות הילדים, אין לה אח ורע, היא קשה ואקוטית והיא תעביר עשרות אלפי ילדים אל מתחת לקו העוני. למעשה, הוא טען, אין סיבה אמיתית כלכלית לקיצוץ, וכל הדיבורים על גרעון ענק בתקציב התבררו כחסרי בסיס. "חשוב לזכור", טען דר קאופמן, "שהקיצוץ בקצבאות ילדים לא פגע רק בילדים העניים, אלא בכלל הילדים בישראל".

מנתוני השנתון "ילדים בישראל 2013", שפרסמה לא מכבר המועצה לשלום הילד, עולה כי ישראל היא המדינה המובילה בעולם המערבי, בשיעורי העוני בקרב ילדים. בשנה שעברה, היה כל ילד שלישי במדינת ישראל מתחת לקו העוני. במקביל מתברר כי קצבאות ילדים בישראל נמוכות בהרבה מאשר הקצבאות לילדים בארצות המערב, ובעוד שערך הקצבה הממוצעת לילד באיחוד האירופאי מגיע ל-3.6% מהתוצר לנפש, מגיע ערך הקצבה בישראל רק ל-2.5% מהתוצר לנפש, כשרק ביוון ובספרד הקצבה נמוכה מזו שבישראל. בשנת 2012 חיו בישראל 905,000 ילדים מתחת לקו העוני. בעוד שבקרב היהודים היה שיעור העוני של ילדים 24.2%, בקרב האוכלוסייה הערבית, עמד השיעור על קרוב ל-66%. מנכ"ל המועצה לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, הזהיר כי בשנה הבאה יגדל עוד יותר שיעור הילדים מתחת לקו העוני מאחר והקיצוץ האחרון בקצבאות הילדים יבוא לידי ביטוי רק בדוח העוני הבא.